מספרי הסיפור

איתי אמיר

שורד נובה · לוחם סיירת נח״ל לשעבר

מסע משורד הנובה, אל הלוחם בעזה, אל הגיבור שבוחר בחיים.

היי, אני איתי, נעים מאוד. בן 23, גר בשערי תקווה, ולמרות הגיל הצעיר הספקתי לעבור לא מעט. ב־7 באוקטובר הייתי במסיבת הנובה. שירתתי אז כלוחם בסדיר, בסיירת נח״ל, ואחרי שעות ארוכות של מלחמה הישרדותית על החיים - הצלחתי לברוח. כמה ימים לאחר מכן כבר הצטרפתי ללחימה בעוטף עם הצוות שלי, ומשם נכנסנו לעזה, לשלושה סבבי לחימה אינטנסיביים ועצימים. אבל המלחמה האמיתית התחילה כשחזרתי הביתה לראשונה. הבנתי שנפצעתי - פציעה שקופה, בלתי נראית, שקשה מאוד לשים לב אליה. פוסט־טראומה. חזרתי מהמלחמה כשאני כבר לא אותו איתי, הילד השמח שאוהב את החיים שהייתי. מהר מאוד הבנתי שככה אני לא יכול ולא רוצה לחיות. יצאתי למסע שיקום וריפוי ארוך, עוצמתי וגם מרגש, שנמשך עד היום - מסע שלעיתים נראה בלתי אפשרי, עד הבחירה ששינתה הכל: הבחירה לצמוח מתוך הטראומה. היום אני מספר את הסיפור שלי ומשתף את המסע. זו הדרך שלי לרפא את עצמי, וגם לרפא אחרים - להפיץ אור, לעורר השראה ותקווה לכל מי שמתמודד עם אירוע, משבר או טראומה, ולהראות שאפשר אחרת. יש אור בקצה המנהרה. זה לא פשוט ובטח לא קל, אך זה אפשרי.

יובל וקנין

שורדת נובה

יובל שרדה את פסטיבל נובה. מאז היא בחרה לספר. היא עומדת מול קבוצות ומספרת מה עברה - לא כהרצאה ולא כשיעור בהיסטוריה, אלא כשיחה אישית עם אנשים שבאו להבין. על מה שקרה שם, על מה שבא אחרי, ועל הדרך הארוכה והלא־מובנת־מאליה בחזרה לחיים. הסיפור המלא שלה יעלה לכאן בקרוב, במילים שלה. בינתיים היא כבר מלווה את הסיורים שלנו, ואפשר לקבוע מפגש בהשתתפותה.